<h1>ארחות חיים הלכ' תפילת ערבית סימן א'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
תפלת ערבית אע"פ שאינה חובה המתפלל אותה צריך להתפלל אותה מתחלת הלילה עד שיעלה עמוד השחר וקודם התפלה קורין את שמע ומברכין לפניה ולאחריה ומאימתי קורין אותה משעת צאת הכוכבים עד שיעלה ע"ה וכבר ביארנו כל משפטי ק"ש בהלכותי'. וקוד' שיתחיל ברכו' ק"ש פותח החזן ואומר והוא רחום כל הפסוק ופי' כל חמתו כלל כלל מחמתו כגון ולרש אין כל. ואמרי' לעולם לא לן אדם בירושלם ובידו עון שתמיד הבקר מכפר עונות הלילה ותמיד הערב מכפר עונות היום ולכך תקנוהו ערבית ושחרית לחלות פני המקום שיכפר עונותינו יומם ולילה שחרית אנו אומרים אותו בסדר קדושה ותקנוהו נמי בפסוקי דזמרה בשביל ליל שבת שאין אנו אומרים אותו לפי שאין איברי תמיד הערב קרבים בשבת דכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת וכן בי"ט. וי"א הטעם לפי שלא ניתן רשות למלאכי חבלה לחבל כשאר ימות החול שניתן להם רשות כמ"ש בו תרמוש כל חיתו יער. ולפיכך אנו קורין והוא [רחום] לפי שג' כתות נרמזות בו משחית אף וחימה. משחית דכתיב ולא ישחית. אף דכתיב להשיב אפו. חמה דכתיב ולא יעיר כל חמתו. ומשעה שקדש היום אין רשות למחבלים לחבל. וי"א לפיכך אנו אומרים בתפלת ערבית מה שאין כן בתפלת שחרית ומנחה לפי שבאותן התפלות היו מקריבין תמידין והיו מכפרים ובתפלת ערבית אין מי יכפר ותקנו לומר בה והוא רחום. ועוד שכל היום אדם חוטא ובערב צריך לבקש כפרה על חטאו. ובעוד שהחזן מאריך לומר והוא רחום הצבור אומרים בלחש כי אל רחום ה' אלקינו לא ישחיתנו ולא ירפנו ולא ישכח את ברית אבותינו כאשר נשבע להם כמ"ש כי אל רחום ה' אלקיך וגו' וחוזרין ואומרים והוא רחום ואומר החזן ברכו והצבור אומרים בלחש ברכי נפשי וכו' וקורא ק"ש בברכותיה וברוך ה' לעולם ועד על כל מעשיו וקדיש קצר.
